ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הגיע והחלטנו בהתאם להכין כתבה על חיילי צה"ל מיוחדים במינם שהקריבו את חייהם בשביל להציל אחרים. הם אמנם נהרגו בקרב, אך גבורתם תישאר תמיד מונצחת בהיסטוריה של מדינת ישראל.
כמובן שיש אלפי חיילים גיבורים שקיפחו את חייהם בגבורה אך מכיוון שאנחנו לא יכולים לכתוב על כולם אנחנו נכתוב על 5 בלבד.
סגן עובד לדיז'נסקי ז"ל
יש רק 2 חיילי צה"ל שזכו פעמיים בעיטור העוז, האחד הוא אמנון ליפקין שחק שלימים הפך לרמטכ"ל והשני הוא סגן עובד לדיז'נסקי ז"ל.
סגן עובד לדיז'נסקי השתתף כלוחם במלחמת העצמאות ולאחריה חזר לביתו אך שב לשרת בצה"ל ועבר קורס קצינים. בשנת 1955 הוא השתתף בפשיטה על כוחות סורים ליד הכנרת במבצע שנקרא "מבצע עלי זית", במהלך ההתקדמות נתקל הכוח בגדר שחסמה אותם ועובד זחל מתחתיה, הגיע לבונקר שבו נתקל ב-3 חיילי אויב, חיסל אותם ובכך איפשר לשאר הכוחות לחדור למוצב ולכבוש אותו. על פעולה זו זכה בצל"ש הרמטכ"ל שלאחר מכן הומר לעיטור העוז.
בשנת 1956 בעת הקרב על המיתלה במבצע קדש הסתער עובד בראש הכוח ויחד עם אנשיו טיפס על צוק גבוה. במהלך הקרב נפל רימון מהעמדה המצרית ועובד באינסטינקט מיידי הצמיד את החייל שהיה קרוב לרימון לסלע וגונן עליו בגופו תוך שהוא סופג את הרסיסים מהרימון שגבה את חייו. על פעולה זו זכה גם כן בצל"ש הרמטכ"ל שלימים הומר לעיטור העוז.
רס"ן רועי קליין ז"ל
רועי קליין התגייס לצה"ל בשנת 1993, עבר הכשרה כלוחם ולאחר מכן כמ"כ כשבהמשך השלים קורס קצינים. לאחר מכן סיים רועי קליין את שירותו הצבאי ופנה ללימודים בבית מדרש וללימודים אקדמיים באריאל ואז שב לשרת בצה"ל ביחידת אגוז. בשנת 2001 זכה בצל"ש אלוף פיקוד מרכז על מארב מוצלח בשכם.
במלחמת לבנון השניה היה רועי סמג"ד גדוד 51 ולחם בבינת ג'בייל. במהלך הקרב נזרק רימון לעבר בית בו שהו חיילי הכוח ורועי קליין בלי להסס זינק על הרימון ועצר אותו בגופו ובכך הציל את החיילים שמסביב. לאחר הפיצוץ ניסה רועי להודיע בקשר על האירוע אך לא הצליח לעשות זאת מכיוון שגסס ולכן נתן את מכשיר הקשר לסרן איתמר כץ שלקח את הפיקוד. על פי עדויות הנוכחים, בכוחותיו האחרונים זעק סר"ן רועי קליין ז"ל את קריאת "שמע ישראל" לפני שנפח את נשמתו. על פעולה זו זכה רועי קליין ז"ל בעיטור העוז.
סא"ל יוני נתניהו ז"ל
יונתן (יוני) נתניהו התגייס בשנת 1964, התנדב לצנחנים והשתתף 3 שנים לאחר מכן במלחמת ששת הימים. במהלך אחד הקרבות ניסה לעזור לחייל פצוע וכתוצאה מכך הוא נפצע בעצמו ונותר מוגבל בתנועת מרפקו. בסוף המלחמה הוא התחתן ואז עבר לארצות הברית על מנת להתחיל ללמוד אך חזר שנה לאחר מכן על מנת להשתתף במלחמת ההתשה. מאוחר יותר ניסה שוב להתחיל את לימודיו אך לאחר חצי שנה חזר שוב לשירות בצה"ל בסיירת מטכ"ל שם נותר והשתתף במבצע "אביב נעורים" ולאחר מכן במלחמת יום הכיפורים (שעל אחת מפעולותיו במבצע זכה בעיטור המופת). לאחר המלחמה התנדב יוני נתניהו לעזור לחיל השריון שספג אבדות קשות במלחמה ועבר את ההכשרה המתאימה לחיל.
בשנת 1975 עזב את חיל השיריון וחזר לסיירת מטכ"ל. שנה לאחר מכן השתתף במבצע חילוץ בני ערובה באוגנדה שנקרא "מבצע אנטבה" לאחר שמטוס ועליו 105 ישראלים ואנשי צוות נחטף על ידי טרוריסטים. נתניהו פיקד בראש הכוח ובמהלך הפריצה נורה בחזהו ומת מפצעיו תוך זמן קצר. לאחר שהמבצע הסתיים בהצלחה שונה שמו של המבצע ל"מבצע יונתן".
טוראי שלמה אפשטיין ז"ל
שלמה אפשטיין היה רק חובש בדרגת טוראי כשהוא השתתף במלחמת ששת הימים. במהלך הסתערות של כוח צנחנים באזור פתוח החלו הכוחות הירדנים להפגיז פצצות מרגמה שגרמו לפצועים רבים ששכבו בשטח בעוד שהשאר תופסים מחסה. טוראי שלמה אפשטיין נותר בשטח המופגז כשפצועים מסביבו והוא החל לטפל בהם אחד אחד. בהגיעו לחייל אחד שנפצע ברגליו, הוא טיפל בו אך החלה הפצצה נוספת לאותו מקום, ברגע זה ביקש הפצוע משלמה אפשטיין שיניח לו ושיציל את עצמו, אך שלמה אפשטיין לא ויתר והחל לגרור אותו לעבר מחסה. ברגע זה פגעה מרגמה בצמוד לשלמה והוא נהרג במקום.
החייל הפצוע נותר בחיים כדי לספר על המקרה ובשלב מאוחר יותר פנו הוריו של שלמה למלחין השיר "הבלדה לחובש" וביקשו שלא ישמיעו את השיר ברדיו מכיוון שהסיפור מזכיר נורא את סיפורו של בנם. בשל בקשה זו ובקשות אחרות לא הושמע השיר ברדיו אלא רק ביום הזיכרון.
מנחם כץ ז"ל
מנחם כץ שירת כתצפיתן במהלך מלחמת יום הכיפורים. במהלך אחת ממשמורותיו הוא הבחין במשאית אספקה של כוחותינו שנכסת בטעות לתוך שטח האויב. הוא הבין שאין לו דרך אחרת להציל את החיילים שבתוך המשאית מלבד להכנס לרכב ולהשיגם בנסיעה והוא עשה זאת מבלי לחשוב פעמיים. הוא החל לדלוק אחר המשאית ולנסות לסמן לנהג המשאית לעצור אחרת יפול בשבי אך נהג המשאית לא הבחין והמשיך בנסיעה. לאחר שכבר נכנס לעומק 3 קילומטר אל שטח האויב הוא התבקש לחזור אך מנחם כץ האמין שהוא יכול לעשות זאת והמשיך להתקדם עוד. ברגע שהבין שהסיכוי אבד, הוא הסתובב חזרה אל השטח הבטוח אך נפגע מאש המצרים ונהרג. במעשה זה גילה מנחם אומץ לב בכך שהיה מוכן לסכן את חייו בשביל הסיכוי לעזור לחיילים אחרים ועל כך קיבל את עיטור העוז.
אפשר להוסיף את סיפורו של אשר אלכסיי נייקוב..